החלטה בתיק ת"א 47321-05-12

1.         בפני בקשה לאיחוד הדיון בתובענות שמספרן שבכותרת אשר הוגשה על ידי הנתבעים 1-4 בכל אחת מהתביעות (להלן- "המבקשים").

2.         המבקשים, בעלי זכויות חכירה ופיתוח במקרקעין המצויים בבאר יעקב והידועים כגוש 3832 חלקות 51 ו-205 וחלק מחלקה 194 (להלן- "הנכס"), התקשרו ביום 31/12/03 בהסכם קומבינציה עם חברת סיימאש חברה לבנייה בע"מ (להלן- "החברה") לפיו תמורת מכירת זכויות החכירה שבבעלותם לחברה יקבלו המבקשים יחידות דיור (בתים צמודי קרקע על מגרשים) מתוך פרוייקט מגורים שייבנה על הנכס על ידה.

המשיבים 1 ו-2, שהינם בני זוג, והמשיב 4 התקשרו עם החברה בהסכם לרכישת בית מגורים מתוך הפרויקט, וקיבלו חזקה בו, והם בעלי הזכויות במגרשים 7 ו-3 בהתאמה.

בחודש 6/09, ולאחר שמנהל הפרויקט מטעם החברה הלך לעולמו, עתרו המבקשים לבית המשפט המחוזי בבקשה לקבל סעד הצהרתי לפיו הסכם הקומבינציה בוטל כדין עקב הפרתו היסודית על ידי החברה, וכן עתרו לצו המצהיר כי הם בעלי זכויות הפיתוח והחכירה הבלעדיים בפרויקט.

ביום 21/7/10 ניתן פסק דין אשר קבע כיו הסכם הקומבינציה בוטל כדין על ידי המבקשים במכתבם מיום 14/6/09, הן לאור הפרות יסודיות של החברה את הסכם הקומבינציה והן לנוכח הנסיבות שנוצרו לאחר פטירתו של מנהל הפרויקט מטעמה.

כן נקבע כי זכויות הפיתוח בנכס שייכים למבקשים, למעט זכויות שנמסרו לרוכשי בתי מגורים אשר נמסרו לחזקתם (ביניהם המשיבים 1 ,2 ו-4 לבקשה דנן).

3.         בתיק 37483-04-12 תביעה, ע"ס 1,600,000 ש"ח, שהגישו המשיבים 1 ו-2 כנגד המבקשים, בטענה כי המבקשים אחראים לעיכובים בהשלמת עבודות הבנייה על ידי החברה ובהפרותיה את הסכם הקומבינציה, וכן בטענה כי המבקשים אחראים באופן ישיר לנזקי המשיבים 1 ו-2 כתוצאה מביטול הסכם הקומבינציה, כי התעשרו שלא כדין וכי מאז שבוטל ההסכם אין המבקשים פועלים להשלמת הבנייה על הנכס אשר זכויות החכירה והפיתוח בו הוחזרו לידם ובמחדליהם מונעים השלמת רישום זכויות החכירה במגרש 7 על שם התובעים. על יסוד טענות אלה, עותרים המשיבים 1 ו-2 לסעדים כספיים בגין עלות השלמת הבנייה, עגמת נפש, העדר אפשרות למימוש זכויותיהם הקנייניות ולפיצוי בגין פיחות ערך הנכס שרכשו (להלן- "תביעת הרוכשים").

4.         בתיק 47321-05-12 תביעה, ע"ס 500,000 ש"ח, שהגיש המשיב 3 נגד המבקשים והמשיבים 1,2 ו-4, בטענה כי ביום 29/3/05 נחתם הסכם הלוואה בינו לבין החברה, לפיו הלווה לחברה סך של 114,000$ לטובת השקעה בפרויקט הבנייה, ועל כן זכאי הוא להשבת סכום ההלוואה מהנתבעים מכוח דיני חוזה לטובת צד שלישי ודיני עשיית עושר ולא במשפט (להלן- "תביעת ההלוואה").

5.         המבקשים טוענים כי יש מקום לאחד הדיון בשתי התובענות, הן משום הזהות הכמעט מוחלטת בין הצדדים והן משום הזהות בשאלות עובדתיות ומשפטיות דומות בסוגיית היריבות המשפטית בין המבקשים לבין רוכשי דירות מהחברה, טיבה ותוצאותיה, בסוגייה שמעלה עילת עשיית עושר ולא במשפט בגין ביטול הסכם הקומבינציה הנטענת כלפיהם בשתי התובענות ובסוגיית משמעותו והשלכתו של פסק הדין בהליך ההצהרתי.  

6.         המשיבים 1 ו-2 מתנגדים לבקשה, בטענה כי אין בין תביעתם הכספית שעניינה באחריות המבקשים לנזקיהם כתוצאה מהפרת הסכם הקומבינציה לבין תביעת ההלוואה דבר וכי מדובר בשתי תובענות המבוססות על תשתית עובדתית שונה, וכי על כן כנגד צירופם לתביעת ההלוואה כנתבעים טוענים הם להעדר יריבות ועילה.

7.         המשיב 4, טוען בתגובתו, כי אין כל זהות, ולו אף קלושה, בין התביעות, המצדיקה את איחוד הדיון הדיון בהן מפני חשש להכרעות סותרות, וכי איחודם יגרום לכך כי ייגרר הוא להליך שאינו מעניינו.

8.         המשיב 3 לא הגיש תגובתו לבקשה, חרף כי ההחלטה מיום 16/10/12 נשלחה לבאת כוחו,  דבר הנלמד מציון ססטוס "נשלח" ברישומי ההמצאות בתיק.

9.         לאחר שנתתי דעתי לעמדות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, מצאתי כי השוני בין כתבי הטענות בהליכים השונים עולה על המשותף להם: הצדדים אינם זהים, העובדות שונות ברובן (תביעה בגין הסכם לרכישה מהחברה לעומת תביעה בגין הסכם הלוואה לחברה), על כן מטבע הדברים גם העילות שונות וקיימת שונות רבה בבירור העובדתי ובבירור המשפטי.

על כן לא קיבלתי הטענה כי יש להורות על איחוד הדיון בשני התיקים.

יחד עם זאת סברתי, כי בעת שיקודמו ההליכים ויוגדרו הפלוגתות והמוסכמות, ניתן יהיה לחזור ולבחון את הצדקת איחוד ההליכים (אפשר ומוסכמות רבות בשני ההליכים בנושאים המבחינים את ההליכים זה מזה ילמדו כי המחלוקות שנותרו בשני ההליכים ברובן דומות), ועל כן המבקשת או מי מהצדדים יהיה רשאי לחזור ולפנות בבקשה חוזרת.

10.        ההחלטה תישלח לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז חשון תשע"ג, 1 בנובמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: